top of page

ואדי דליה - סיפורם של השומרונים באזור

בשיפולי בקעת פצאל נמצא ואדי דליה - נחל מרשים, החותר מפלים בסלע, ולאורכו נשקפות תצפיות יפות של הבקעה ומרבדי פרחים באביב. באמצע הנחל שוכנת מערת כותים. המערה, האוצרת בחובה סיפור מעניין, היא המערה הגדולה בשומרון והשנייה בגודלה בארץ ישראל!

השומרונים - "שלדים בארון המשפחתי" 

השומרונים, היום עדה קטנה, שנמצאת בעיקר בשכם ובחולון. הרגריזים (כך נכתב בשפתם - ללא רווח), מקודש להם, כמו שירושלים מקודשת ליהודים. תורת השומרונים זהה כמעט לחלוטין לתורה שלנו, ואם מישהו רוצה לראות זבח פסח ממש כמו שהוא נזבח לפני אלפיים שנה, הוא עוד יכול לראות זאת בפסח, שנחוג במקדש השומרוני שעל הרגריזים. ובכל זאת, הסיפור של השומרונים מסתיר משהו. מעין 'תיבת פנדורה' עבור העם היהודי, ששרד אלפיים שנות גלות, והמשפט "כל ישראל חברים" הוא נר לרגליו.

אז מה נמצא שם ומה הקשר אלינו? מאבקים וחרמות, שהגיעו לידי מלחמת אחים ממש ולצדם גם שאלה עלינו: יהודים? ישראלים? כדי להבין מי הם השומרונים נתחיל דווקא מהמקורות שלנו. יש שתי התייחסויות קדומות מהתנ"ך לשומרונים:"וַיָּבֵא מֶלֶךְ-אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּסְפַרְוַיִם וַיֹּשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְשׁוּ אֶת-שֹׁמְרוֹן וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֶיהָ". (מלכים ב' י"ז, כ"ד)
כלומר, בספר מלכים מספרים, שתחת שבטי ממלכת ישראל, מיישבים האשורים (722 לפנה"ס) גויים מהמזרח בשומרון והם המקור לשומרונים.השם "כותים" דבק בשומרונים (שלפי גרסא זו הגיעו מכותא) גם בתפיסות החז"ליות, ובמשנה אפילו מופיעה "מסכת כותים".יחד עם זאת, ספר דברי הימים משלים את התמונה:" וַיַּעֲמִידוּ דָבָר, לְהַעֲבִיר קוֹל בְּכָל-יִשְׂרָאֵל מִבְּאֵר-שֶׁבַע וְעַד-דָּן--לָבוֹא לַעֲשׂוֹת פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל, בִּירוּשָׁלִָם... וַיֵּלְכוּ הָרָצִים בָּאִגְּרוֹת מִיַּד הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו, בְּכָל-יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה, וּכְמִצְוַת הַמֶּלֶךְ, לֵאמֹר: בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שׁוּבוּ אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל, וְיָשֹׁב אֶל-הַפְּלֵיטָה, הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִכַּף מַלְכֵי אַשּׁוּר וְאַל-תִּהְיוּ, כַּאֲבוֹתֵיכֶם וְכַאֲחֵיכֶם, אֲשֶׁר מָעֲלוּ, בַּיהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם... וַיִּהְיוּ הָרָצִים עֹבְרִים מֵעִיר לָעִיר, בְּאֶרֶץ-אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה--וְעַד-זְבֻלוּן; וַיִּהְיוּ מַשְׂחִיקִים עֲלֵיהֶם, וּמַלְעִגִים בָּם. אַךְ-אֲנָשִׁים מֵאָשֵׁר וּמְנַשֶּׁה, וּמִזְּבֻלוּן--נִכְנְעוּ, וַיָּבֹאוּ לִירוּשָׁלִָם." (דברי הימים ב' ל' ה'-י')

חזקיהו, שמלך על יהודה כמאה שנים לאחר גלות אשור, מזמין את שארית השבטים הצפוניים, שעדיין חיים בנחלותיהם לחוג יחד את הפסח! כלומר, אין ספק שמתייחסים אליהם כאל יהודים לכל דבר ועניין.יתרה מכך, אנו יודעים, שהיו קשרי חיתון בין יהודים ושומרונים, ואף במסכת כותים נכתב : "דרכי כותים, פעמים כגויים, פעמים כישראל ורבן כישראל" .

 

אז מה קרה?

משהו התקלקל. הישראלים השומרונים, שגרו באפרים ומנשה צחקו על חזקיה, ולא קיבלו את מרות ירושלים, ממש כפי שאבותיהם לא קיבלו את מרות בית דוד. הם התעקשו על קדושת הרגריזים, ולא קיבלו את ריכוז הפולחן בירושלים.הישראלים מיהודה הכריתו את זכרם מתוך העם. גם לאחר שיבת ציון מבבל, כאשר ביקשו השומרונים להצטרף לבניית בית המקדש השני, נחמיה סרב להם.ומאז,הצקות ומלחמות... ובתווך מלחמות, רומיאו ויוליה הקדומים...: נישואין בין בתו של המושל השומרוני סנבלט לבין בנו של הכהן בירושלים!ולא פעם אחת אלא לפחות פעמיים! את זה אנחנו למדים מגילויים, הקשורים למערות של ואדי דליה.

 

המערה הגדולה בשומרון

מערת א-דליה (כותים).בשנת 1962, מצאו בדואים תעודות חתומות, וכן שלדי אדם במערה הזו. הם מכרו אותן לכומר-הארכיאולוג האב דה-וו (שהיה מחוקרי מגילות ים המלח וגם חקר מגילות ממרד בר כוכבא, שנמצאו במדבר יהודה-במערת מורבעת). בעקבות החשיפה, נחפרה המערה ע"י משלחת אמריקאית, ונמצאו בה כ-30 תעודות כתובות ארמית (בעיקר מסמכים קנייניים) המתוארכות ל-335 לפנה"ס, מטמון מטבעות כסף, שנטבעו בעיר שומרון, וכ-200 גופות, שההערכה היא שהם של מורדים שומרונים.המרד השומרוני: בשנת 332 לפנה"ס (ימי אלכסנדר מוקדון) מורדים השומרונים במושל שלו - אנדרמכוס (שככל הנראה התעמר בהם) ומבעירים אותו חי. הם מעריכים, שמוקדון יסתבך במצרים, אך הוא מנצח ומגיע להשליט סדר באזור. הגופות הן, ככל הנראה, של אמידי העיר, שנמלטו. חייליו של מוקדון מגיעים לפתח המערה ומבעירים אותה, ויושביה מתים מחנק ללא קרב.

 

כך מספר לנו על הטבח קורטיוס רופוס בחיבורו

"ההיסטוריה של אלכסנדר" ספר ד', ח' 10-9: "בשעה שישב עדיין אלכסנדר במצרים, והיה שרוי באבל על מותו הטרגי של הקטור בן פרמיניון, הגיעה אליו השמועה המחרידה מארץ ישראל, שהשומרונים שרפו חי את אנדרומכוס, שנתמנה בשעתו מטעם פרמיניון לנציבם של חבלי סוריה וארץ ישראל הפנימיים; אלכסנדר הקדים את מועד יציאתו ממצרים. כשהגיע לארץ ישראל, נמסרו לו מיד ראשי האשמים ברצח הנציב. במקום אנדרומכוס מינה אלכסנדר את מנון, שקיבל בשעתו מטעם אלכסנדר את ההגנה על צפון סוריה, ועשה שפטים ברוצחי אנדרומכוס."

 

 

bottom of page