המבצרים ממשיכה  לכיוון דרום, לשני מבצרים נוספים - מבצר דוק ומבצר קיפרוס שמיקומם ממערב ליריחו ומצודת הורקניה שנמצאת בבקעת נבי מוסא. המלך הורדוס, ניצל כהלכה את התנאים הטבעיים השוררים בבקעת הירדן. גם הוא בנה את ארמונותיו במוצא ואדי קלט, ממערב ליריחו, ליד ארמונות החשמונאים והשתמש במי המעיינות של ואדי קלט להשקיית גני הארמון. יריחו, הייתה בתקופה זו בירת מחוז בארץ יהודה. אותה חכר מידי קליאופטרה אשר קיבלה אזור זה מידי אנטוניוס, כפי שמספר יוסף בן מתתיהו (מלחמת היהודים א', יח', ה). במרכז בקעת הירדן הוא בונה את הישוב פצאליס על שם אחיו. בנו של הורדוס, ארכילאוס בונה גם הוא ישוב חדש, המזוהה עם ח'רבת אל-ביודאת שמצפון לכפר עוג'א כיום. הן פצאל והן ארכילאוס, נמסרו במאה הראשונה לספירה, לליויה, אשתו של הקיסר אוגוסטוס.

 

התקופה הרומית המאוחרת והתקופה הביזאנטית - החיפוש אחר המקומות שבהם פעלו ישו ותלמידיו, הביא לזיהוי אתר הטבילה, שממערב ליריחו, כמקום שבו הטביל יוחנן את ישו במי הירדן. מנזרים רבים הוקמו בעיקר בחלק הדרומי של בקעת הירדן, ממזרח לעיר יריחו, שהפכה בעיקרה לעיר שרוב תושביה נוצרים. ההתיישבות הנוצרית לא הוגבלה לאזור יריחו בלבד, אלא, התפשטה צפונה ובמחקרים הארכיאולוגיים נמצאו שרידים של כנסיות ומנזרים רבים באזור. לא רק התיישבות נוצרית הייתה בבקעת הירדן בתקופה הביזאנטית. באזור יריחו מוכרת לפחות קהילה יהודית אחת גדולה שישבה בישוב העתיק נערן שמצפון ליריחו.

 

התקופה המוסלמית הקדומה – בראשית המאה השביעית לספירה, נכבשת ארץ ישראל על ידי המוסלמים מידי הביזאנטיים.

השלטון המוסלמי ראה את הפוטנציאל החקלאי הגדול הטמון באזור ופיתח את בקעת הירדן. בית המלוכה האומאיי, הקים מצפון ליריחו ארמון מפואר הידוע בשם ארמון הישאם. ברחבי הבקעה ובעיקר באזור ביקעת פצאל, הוקמו חוות חקלאיות ושוכללה מאד מערכת המים שהובילה מים מהמעיינות שבואדי אל השטחים החקלאיים. שרידי אמות מים אלו ניכרים בכל האזור.

 

האלף השני לספירה - בתקופות שאחרי שלטון בית אומיה ירדה קרנה של הבקעה. השליטים הצלבניים, הממלוכים והעות'מאנים הזניחו את האזור שידע בעבר פריחה ושגשוג, ועתה היה לאזור שומם, מוזנח וננטש על ידי מתיישביו.

התיישבות בבקעת הירדן במחצית הראשונה של המאה העשרים - אתוס ההתיישבות הציונית בבקעת הירדן, בא לידי ביטוי בהקמתו של קיבוץ בית-הערבה על קרקעות הזיכיון של חברת האשלג בים המלח. בית-הערבה סימל בעבור בני דורו,  את הלהט האידיאולוגי שבמעשה ההתיישבות – תמצית ההוויה הציונית בארץ-ישראל.

בין השנים 1948 ועד 1967, הייתה בקעת הירדן תחת שלטון ממלכת ירדן. חלק מהפליטים שברחו בעת מלחמת העצמאות בחרו להתיישב סביב העיר יריחו. הממשל הירדני השקיע בעיקר בפיתוחה של בקעת הירדן המזרחית ולשם כך, הקים מפעל השקיה גדול. בעקבות מלחמת ששת הימים ברחו רוב תושביה של בקעת הירדן המערבית ומספר תושביה הגיע לכ-9000 נפש בקירוב והתרכז ביריחו וסביבתה, באזור הג'פטליק במרכז הבקעה  ובאזור ברדלה בצפונה.

 

ציר זמן:

• היווצרות השבר (הבקע) הסורי-אפריקאי, לפני כ25 מיליון שנה.

• התקופה הניאוליתית, מינוס 9,500:  יריחו

• התקופה הכלקוליתית, מינוס 4,500 - 3,500

• תקופת הברזל 1, מינוס 1,200 עד מינוס 586: יהושע ותקופת ההתנחלות

• התקופה החשמונאית,  מינוס 167-37:מלכות החשמונאים

• מינוס 37: מלכות הורדוס

• התקופה הרומית המאוחרת והביזנטית, מינוס 4 עד 324

• התקופה הביזנטית, 324-638

• התקופה המוסלמית הקדומה, 638-1099

• התקופה העות'מאנית, 1517-1917

• חידוש ההתיישבות היהודית בחל- בית הערבה 1937-1948

• 1968 מושב משואה, קיבוץ גלגל ומושב ארגמן.

• 1976 קיבוץ נערן

• נכון להיום מונה המועצה האזורית 21 יישובים, ולצידה העיירה מעלה אפרים

 

 

 

אתר המועצה האזורית בקעת הירדן